רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שני, 28 באוקטובר 2013

חג הסיגד - הרקע, הטקס והדפים

חג הסיגְד, החל בכ"ט בחשוון, 50 ימים לאחר יום הכיפורים, הוא מהחגים הייחודיים של 'ביתא ישראל' – קהילת יהודי אתיופיה.

בקרב קהילת יהודי אתיופיה נשתמרו מסורות מימי בית ראשון, וזאת על אף מרחק הזמן והמקום וניתוקם משאר העם היהודי. תיאר זאת בהתפעלות נשיא המדינה שמעון פרס: '...קהילה יהודית מבודדת בארץ הררית רחוקה, כשביתא ישראל מנותקת מבית ישראל, לבדם במשך מאה דורות, שמרו על גחלת ישראל, הגנו על תורת משה, זכרו את יום הכיפורים, את חג הפסח'. ואכן, לצד שמירת חגי התורה המוכרים גם ליהודי כל העדות, שמרה העדה האתיופית חג מעניין נוסף.

(צילום: בני וודו‏, Cc-by-sa-3.0)

הסיגְד (מלשון סגידה והשתחוויה) - תוכנו העיקרי הוא חידוש הברית – בין אלוהים, התורה והעם היהודי, ובתוך הקהילה פנימה. באתיופיה ציינו את חג הסיגד בהכנות של צום והיטהרות, עלייה להר גבוה, קריאה ברוב עם פרקים נבחרים מהתורה, ביניהם פסוקים המזכירים בריתות שונות וכן את עשרת הדיברות. בסיום התפילות המיוחדות הוליכו הקסים (הכהנים) את הנאספים בתהלוכה חגיגית המלווה בתקיעת חצוצרות, לשם השבת ה'אוּרית' (התורה) חזרה ליֶצֶלוֹת-בֵּת (בית התפילה). בסיום הסיגְד נערכה סעודה חגיגית שראשיתה בבציעת הדאבו (לחם מסורתי, סמל ללחם שהוגש במקדש) בידי הקסים. לצד הסעודה היו שירים וריקודים רבים, מפגשים משפחתיים שונים ומתנות.

מעמד הברית בימי שיבת ציון, בימי עזרא ונחמיה, שימש כמקור השראה מרכזי למנהגי הטקס ומשמעותו. על אף הסבל שהיה כרוך בשמירה על זהותם – ואולי דווקא בזכותו - אימצה הקהילה הקטנה את המנהגים המתוארים בספר נחמיה, וקבעה את כ"ט בחשוון – חמישים יום לאחר יום הכיפורים – כיום חג הסיגד.

מאז עלייתם לישראל בשנות השמונים, מציינים 'ביתא ישראל' את החג בעלייה לרגל לירושלים. תחילה צוין המעמד המרכזי בהר ציון ובכותל. כיום מתקיים הטקס בטיילת ארמון הנציב (שרובר), המשקיפה על הר הבית. משנת 2008 התקבל יום הסיגְד בחוק כאחד החגים הרשמיים בישראל.


אצלנו באתר מדרשת, אנו שמחים להצטרף לחגיגה עם דפי לימוד נהדרים של אדוה הכהן-בומנדיל ופנינה (פלגו) גדאי- אגניהו:

1. 'עוד מעט, עוד קצת' - דף לימוד העוסק בגעגוע ובכמיהה, ובהתנפצותם אל מול המציאות - המעבר מתפילות הגעגוע והכיסופים לירושלים האידאלית, אל התפילה הנערכת בירושלים הממשית. (לחצו כאן)



2. 'הברית' - דף לימוד העוסק במושג ה'ברית' - הן באזכור הבריתות השונות בתנ"ך, הן בראייתן כמודל לטקס הסיגד המתחדש בירושלים. הברית משמשת תזכורת חיה כמאפיין לעבר ולהווה, והטקס עצמו מחדש אותה בכל שנה ושנה. (לחצו כאן)



3. 'בין יום הכיפורים לחג השבועות' - דף לימוד העוסק במחלוקת לאיזה מן המועדים קשור חג הסיגד. אין בכך שאיפה להכריע את המחלוקת העתיקה, אלא להפריד את מאפייני החג ולהבין את זיקותיו השונות. (לחצו כאן)

חג שמח לכולם!

יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

הייאוש נעשה יותר נח - סיכום בית מדרש פייסבוקי

21:00
עינט קרמר (עמותת טבע עברי) פותחת את בית המדרש הפייסבוקי של מדרשת ומביאה את הציווי של אלוהים אל נח לבנות תיבה לפני המבול. "וַיַּעַשׂ, נֹחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים--כֵּן עָשָׂה." מה מעורר בכם הסיפור? שואלת עינט את המשתתפים.

לי יש תמיד תחושה של אל מאד צעיר. אומרת גלית. כי הוא בנה משהו ממש טוב, אבל הוא מתאכזב, שובר הכל, מתחיל מחדש... זועם, מחריב שוב (את סדום ואת עמורה). - קצת חסר פרופורציות ומווותר על התהליך החינוכי הארוך.

זה די מוזר, טוענת הילה, בכל הסיפורים האחרים כשהדור רע, מביאים נביא זעם, מביאים אויב שילחם בהם... ופתאום התיבה הזאת...

לא יודע אם אני כועס עליו . מתלבט ארז, ברור לי שמדובר בסופר צדיק - ולא סתם סופר צדיק אלא הכי צדיק בעולם -עם קבלות . אבל לא אקטיביסט . האם הדרך היחידה לצדיקות היא אקטיביזם ?

את אוהבת אנשים שעושים מה שאומרים להם? תוהה גלית, בלי לשאול שאלות? בלי לצאת מהקופסא? בלי לערער על כלום ובלי לשתף אף אחד אחר?

21:29
עינט מובילה אותנו למקור השני העונה בדיוק על שאלות המשתתפים, ומביאה את טענתו של הקב"ה בפני נח מתוך ספר הזהר: "כל כך נתעכבתי עמך, ואמרתי לך (לבנות את התיבה), כדי שתבקש רחמים על העולם ומאז ששמעת שאתה תינצל בתיבה, לא נכנס בליבך צער העולם, ועשית תיבה וניצלת. " הכתוב ציפה שהאיש האמיתי שמוביל שינוי יפעל בשני אפיקים - בפעילות לאור המציאות הקשה והקיימת, לצד ניסיון אמיתי לשנות אותה. הרעיון של התיבה היה בין השאר ליצור אייטם תקשורתי מתמשך בן 120 שנה, שם נח יכול להטיח דברים זועמים על בני האדם שישפרו את דרכם וזוכה לבוז ולטינה.

יש לכך הרבה הקבלות גם לנו בימינו ,מזכיר ארז, איך להמשיך עשיה גם במקומות בהם לכאורה כבר אין תקנה? מה עושים עם כמויות הפלסטיק שכבר מסתובבות בעולם ? איך מתמודדים עם קרקעות מזוהמות ? מה עושים באתרי טבע שכבר הוחרבו על ידי התעשיה ?

ארז, אני איתך. מתלהבת עינט ומביאה תמונה.


המעבר החד לימינו הוא לא מקרי. כי התמונה בפוסטר הזה היא לא לגמרי פיקטיבית. וכי כולם יודעים את זה אבל כלום לא קורה, ובאמת צריכים לחשוב ביחד איך משנים משהו.

21:39
וזה מוביל את עינט אל המקור האחרון, שהופיע השבוע (!) בוואלה -
"דוח האו"ם קובע – 95% שבני האדם הם הסיבה המכריעה להתחממות הגלובלית החל משנות ה-50. דוח של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים של האו"ם, המתפרסם היום (שישי) בשטוקהולם בירת שוודיה, בחן את העדויות הפיזיות מאחורי ההתחממות הגלובלית. ראשית, טען הפאנל כי ההוכחות לקיומו של התהליך ההרסני, על הקרקע, באוויר ובמים "אינן ניתנות להפרכה", ובהמשך, קבע הפאנל כי בסבירות כמעט-ודאית, בני האדם הם שאחראים לו."

שיפורים מדעיים וטכנולוגיים גדולים וחשובים ככל שיהיו לא יספיקו טוענת קרן, (כפי שראינו במדרש על אנשי דור המבול). השינוי חייב להיות גם תודעתי.

לתיבה לקח 120 שנה להיבנות, כי לוקח זמן לשנות תודעה. שם זה לא הצליח, אצלינו זה דווקא נראה שהולך למקום חיובי, לא? שואל חיים, הרי יש מודעות היום הרבה יותר גדולה למחזור ולשמירה על הסביבה כמו אי שימוש בחד"פ...

חיים ,צר לי על דברי הכפירה שאני הולך להגיד בסיום ,אבל אני כופר במיחזור,חד"פ וספריי . עונה לו ארז, הבעיה העיקרית שלנו היא במה שקורה לפנינדמה לי שכל ההתעסקות הזו במחיזור ובחד"פ זה עלה תאנה שנח לכולם להתעסק איתו במקום להלחם בתרבות הצרכנית הנוראית שמביאה עלינו את המבול הבא .ואולי זו המקבילה הכי גדולה לחמס המקראי ,הפיתוי הזה של כולנו כל הזמן לצרוך ולצרוך ,הוא לא באמת גניבה מאיתנו ,אבל הוא בהחלט חמס.

ארז, נגעת בלב העניין. מסכמת עינט, בעיני זה החמס ואכן העיסוקים שלנו הם שוליים כדי להסיט אותנו מהשינוי האמיתי. אבל בוא נסיים באופטימיות קוסמית - עם השיר של שוטי הנבואה
עם רעיונות של איך עושים את הדבר הנכון .



ואתם, מה אתם חושבים?



יום רביעי, 14 באוגוסט 2013

אלול לכווווולם! תוכנית אלול-ON-ליין במדרשת

עבור בני הישיבות חודש אלול כבר מזמן היה חודש משמעותי וגדוש בלימוד לקראת הימים הנוראים והשנה החדשה. בשנים האחרונות נדמה שהחברה הישראלית כולה מאמצת את חודש אלול כחודש של לימוד ומילוי מצברים. ולא מדובר רק על סליחות ופיוטים אלא בתקופה של 40 יום בהם מתכנסים להן קבוצות קבוצות של צעירים וצעירות - דתיים וחילוניים אשר יושבים ו"שוקעים" להם בלימוד ובמפגש עם המקורות והתרבות היהודית-ישראלית.

וכך מתוארת 'תוכנית אלול' באתר של המרכז החינוכי חנתון בשיתוף מדרשת עין פרת:
"לימוד' – ולא רק האזנה פאסיבית'תורה' – שהיא מעבר לאבחנה הדיכוטומית של קודש וחול
ו'לשמה' – את זה יחקרו המשתתפים בעצמם."


המפגש שבין חופשת הסמסטר של הסטודנטים לבין תקופת אלול פותח חלון של זמן - בו הצעירים יכולים להרשות לעצמם, ללמוד משהו בשביל הנפש, לקחת פסק זמן ממירוץ החיים ולהרשות לעצמם לקחת את ה"יהדות" בידיים ולראות איפה היא "מדגדגת" להם או שלא...

קנאת סופרים תרבה חכמה

במקביל לתופעה הנפלאה והמבורכת הזו, אנו במדרשת החלטנו שמגיעה תוכנית כזו לכוווווולם - כלומר גם לכל אלו שלא יכולים לארוז ולעזוב את הבית למשך 40 יום וגם לכל אלו שלא הספיקו...

אז, קבלו את אלול-ON-ליין


  
מסע יהודי-ישראלי-אינטרנטי אל התרבות והמקורות שלנו. מסע שיוצא ממש ממסך המחשב שלכם ולוקח אתכם הכי רחוק והכי קרוב שאפשר. דפי לימוד, שירים, מושגים, אישים ומקורות שהם אבני דרך בהיסטוריה שלנו. כמובן שזו רק הצצה מדגמית אבל בחודש אלול כל שאנו צריכים זה לנסות, זה להשתדל, זה לפתוח את הלב ואת הספר, "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם".

לימוד נעים, חודש טוב ושנת התחדשות יהודית מבורכת!
נשמח לשמוע תגובותיכם בדף הפייסבוק שלנו 
צוות אתר מדרשת




יום שני, 8 ביולי 2013

9/9 - מה הט' באב שלך?

ט' באב. תאריך החורבן של בית המקדש. אלפי שנים התאבל העם היהודי בתאריך זה. והיום? איפה אנחנו נמצאים היום ביחס לתאריך הזה. חלק מאיתנו צמים, חלק מאיתנו אדישים וחלק מאיתנו נאבקים נגד החוק האוסר על פתיחת בתי קפה בערב תשעה באב. כל אחד והתשעה באב שלו.
האמת שבשביל שבכלל נוכל להחליט מה אנחנו מרגישים כלפי התאריך הזה כדאי שנדע קצת יותר מה בדיוק קרה בו.

אז נחרב בית המקדש - מה היה בו כל כך מיוחד בבית הזה? מה היתה חשיבותו לעם ישראל? 
למה בעצם הוא נחרב? - השנאה של קמצא ובר קמצא.
איך הוא נחרב? ע"פ עדותו של יוסף בן מתתיהו
קינות תשעה באב - מה עניינן?
בתי קפה בתשעה באב - מה כל כך מפריע בהם?
זכור - מי אמר שבכלל חייבים לזכור הכל כל הזמן?
ואם אני דווקא רוצה לכעוס - מותר לי?
בדרך - מה עושים בינתיים?
בית המקדש השלישי - מה אנחנו בכלל רוצים שיהיה בו?



9/9 - פרויקט מיוחד במדרשת שבו לכל אחד יש את הט' באב שלו...
ובבניין ציון ננוחם!

יום שלישי, 11 ביוני 2013

למה לא כל יום שבת / יקיר פרטוש

*טור אישי מתוך 'פרויקט השבת של מדרשת' בשיתוף 'עונג של שבת'



נניח שסיימתם משמרת עבודה ביום חמישי בלילה בשעה 23:00 ואשאל אתכם 'באיזה יום סיימתם לעבוד?' אני מאמין שכולכם תענו שביום חמישי, ואפילו תלמידי פילוסופיה ופיסיקה לא יוכלו להיעזר בחתולי שרדינגר/ פרדוקסים של סבתות על מנת לשנות את העובדה הזו.

אם כן, השאלה שלי היא כזו: בפרולוג של היצירה המונומנטלית - 'בריאת העולם' - כתוב: " וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה ". לא יודע מה אתכם, אבל בגן כוכבה הגננת לימדה אותי שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים, והגננת שלי מאוד משכנעת... חוץ מזה שבדקתי ובאמת כתוב כך בתורה. אז למה כותבים לנו כאן " וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" כאשר הוא סיים ביום השישי? ועוד, שאין ספק שאלוהים נח ביום השביעי (זה כתוב בפירוש בפסוק הבא), ועדיין כתוב שהוא סיים לעבוד ביום השביעי.. אז כיצד מיישבים את הסתירה?

התשובה - "אלוקים ברא ממש עד כניסת שבת ולכן זה נחשב כאילו זה שבת" לא מספקת אותי מכיוון שגם אם הייתי מסיים משמרת ב 23:59 עדיין לא הייתי אומר שסיימתי לעבוד ביום שישי אלא שסיימתי ממש ממש מאוחר בחמישי.

מנוחה = בטלה

אנו נמצאים בעולם מודרני מערבי שמטפח את השארת החותם על העולם, איננו רוצים להותיר את העולם אחרי לכתנו כפי שקיבלנו אותו. מידת ההצלחה שלנו נמדדת לפי השינוי וההשפעה שאנו מותירים כאן. זה אולי מסביר את הרצון של אנשים לחרוט את שמם על עצים, להצטלם כל הזמן, לכתוב במגדל אייפל "משה היה פה", להיבחר לכנסת, לכתוב ספרים וכו. וכל רגע יקר, אין זמן. זמן=כסף וכמובן כסף הוא חזות הכל. מהסיבה הזו כל מחשבה של מנוחה מתקשרת בעיננו לבטלה, פרזיטיות וחוסר חיים.

אז האם השבת היא רק מנוחה מן השבוע שחלף? תחשבו על כך - אם השבת הייתה רק על מנת לנוח היינו סופרים את ימי השבוע לאחור - כמו טבלת ייאוש בצבא או בלימודים, אך אנו לא סופרים 'הולך ופוחת' כמו בית שמאי - שישי, חמישי, רביעי וכו'. אלא 'מוסיף והולך' כמו בית הלל. גם ב'שיר של יום' (מזמור מתהילים שמיוחד לכל יום בשבוע) אנו מקדימים "זה שיר של יום X בשבת קודש" כלומר אנו סופרים את השבוע החדש ביחס לשבת הקודמת ולא לשבת הבאה. השבת היא לא הפסקה ארוכה של מנוחה ורביצה, אלא יש בה משהו שנותן כוח חדש להמשך השבוע, כח שהוא מעבר לאגירת כוחות גרידא.

זמן אחר

הקב"ה מסיים לברוא את העולם ביום השביעי כיוון שהשבת היא בריאה בפני עצמה. המנוחה מגיעה אחר כך - אלוהים הרי מתואר במנוחתו ביום השביעי, אך זה רק לאחר שסיים לברוא את השבת. השבת מהווה את העצירה, החשיבה, התובנות, חשבון הנפש, התבוננות על המציאות מלמעלה.

אני זוכר שבמשך לימודי התואר תמיד הייתי נורא עמוס בעבודות ותרגילים ומדי פעם הייתי עוצר לכתוב, ואז אתה שם לב איך לרגע אתה מתנתק מהשיגרה היומיומית ומתבונן על המציאות שלך מלמעלה, כאילו הכל קופא לרגע, הזמן פתאום אחר. בשבת האחרונה יצאנו מ'בית פרת' לאחר התפילה ומישהי אמרה, "אני אף פעם לא הולכת ככה בנוחות, ביומיום תמיד אני ממהרת". השבת מאפשרת הזדמנות לשיחות על נושאים שמעבר ליומיום, לשוחח עם המשפחה, בלי אייפון שתמיד דורש תשומת לב (או שמא אנו דורשים תשומת לב ממנו), פשוט לשבת ובאמת להיות שם.

השבת היא מנוחה אקטיבית, התבוננות של מעבר למקום ולזמן, מעבר לכאן ועכשיו.

"התואיל להגיד לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"
זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"
לא אכפת לי כל כך לאן – ", אמרה אליס.
"
אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול
" – בתנאי שאגיע לאן שהוא", הוסיפה והסבירה אליס.
"
בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה."  

עכשיו כשאני יודע ששבת היא לא באמת מנוחה, אלא עבודה רצינית וקריאת כיוון לשאר ימות השבוע אני אולי יכול סופסוף לענות על השאלה של הגננת שלי:

למה לא כל יום שבת? כי זה מתיש.

_________________________________________________________
*המאמר המלא התפרסם בגיליון 'שבת' של כתב העת 'דעת פרת - מדרשת עין פרת'
*יקיר פרטוש, בן 28, עובד בחברת תרופות, מתגורר בכפר איילים ומייסד פרויקט 'גברת עם סלים'

יום שני, 27 במאי 2013

מאחורי הדפים - רני יבין

אנו ממשיכים במדור המיוחד שלנו: "מאחורי הדפים" - 
שאלות קבועות לכותבי הדפים שלנובכדי שנכיר את הקהילה שלנו יותר טוב!

הפעםאנו שמחים לארח במדור זה את רני יבין –

רני נולדה וגדלה בכפר יחזקאל. בעלת תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל והמזרח התיכון ותואר שני ביהדות זמננו בנושא חינוך יהודי והוראת התלמוד. את התזה כתבה בנושא סוגיות נבחרות בתלמוד והתלמיד הישראלי. אמא לשלושה.
 שימשה עד לאחרונה כמנכ"לית בית מדרש אלול
וכעת - ראש אגף תרבות וחינוך בספרייה הלאומית.



ועכשיו לשאלון הקצר שלנו 


1. אני ועולם ההתחדשות היהודית -

הגעתי לתחום הודות לבית שבו גדלתי, עולם הטקסטים היהודי מעולם לא היה זר לנו ותמיד היווה חלק מהשיחה על שולחן האוכל ובמפגשי המשפחה המצומצמת והמורחבת. השמות שניתנו לי ולאחי היו מעין מדרש חדש ומחווה לנושאים שונים מתוך עולם התוכן היהודי. אך כמובן, לא כל ארון הספרי היהודי היה מוכר לי.

במהלך השירות הצבאי כמשקי"ת ת"ש בגולני ועשרות ביקורי בית,  נוצר בי דחף ללמוד על יתר הספרים שראיתי בחלק מבתי החיילים והחברים החדשים שהכרתי - 'הספרים עם הכיתוב המוזהב' על הכריכה.

באוניברסיטה הייתי חייבת ללמוד 'תלמוד' לצורכי התואר וכך נחשפתי ללימוד מעמיק 'מאותם ספרים'. אלא שלא אהבתי  ללמוד אותם בצורה כה יבשה וטכנית ומשהוזמנתי על ידי רות קלדרון ללמוד ב'אלול' בשנת השבתון הראשונה שלי כמורה פגשתי שוב את 'הטקטסים' המוכרים יותר ופחות אלא שהפעם באופן ששבה את ליבי.
ומאז עד היום אני בתחום בכל מיני צורות וגילגולים: היה לי בית מדרש ראשון בבית ספר חילוני, לימדתי בחדרי מורים ועוד ועוד...

2. תיקון וגאולה -

הכי דורש תיקון – שוויון לפי עקרונות הדמוקרטיה – שוויון בין יהודים ללא יהודים, בין נשים וגברים, בין אנשי פריפריה למרכז, בין חרדים ודתיים ללא דתיים – שיוויון שיבוא לידי ביטוי בחלוקת משאבים, במתן הזדמנויות, בפיתוח, בהשכלה וכו'.

3. ה-חברותא -

הייתי רוצה לשבת לחברותא עם רבי יהשוע בן חנניה או/ו רבי מאיר.
שניהם בעלי רקע פשוט, שניהם חיו חיים פשוטים וצנועים; שניהם רחשו כבוד לסובבים אותם ודבקו באורח חייהם גם לאחר ש'עלו לגדולה'; ה'גדולה' שלהם הייתה למדנות, אנושיות, מסירות, חיפוש דרכי פשרה.
רבי מאיר אמנם נחשב למי שמחמיר בהלכות אך עדיין תר אחר דרכים לקבל את 'האחר' לא רק את רבו ה'אחר' אלא גם זרים וגרים; ורבי יהושע ניצל את מנהיגותו למציאת פשרות ומניעת מאבקים אלימים מיותרים.
שניהם עשו זאת תוך שמירה עיקשת על עקרונותיהם מתוך חוזק ולא מתוך חולשה.
רבי יהושע ורבי מאיר אינם נראים לי דומים כלל זה לזה, ולא יכולתי להחליט את מי מהם אני מעדיפה. למדתי סיפורים על שניהם, למדתי הלכות של שניהם והייתי שמחה ללמוד עם שניהם.


4. יצירת מופת ספרותית לאי בודד -

מאחר ואין לי 'חלומות כתיבה' אין ולא היה לי מעולם ספר שהצטערתי שלא כתבתי אותו (- חוץ מאולי 'איה פלוטו'...).
לאי בודד אקח תנ"ך, אולי גם תלמוד ואנתולוגיות שירה....


5. מסר עולמי -

ללמוד זה חשוב, אבל מתוך אהבה סקרנות ויצירתיות.
הכרת המקורות היהודיים נותנת תחושת בעלות, העשרת השפה על צדדיה הבלתי פונקציונאליים בעליל, שייכות לתרבות מיוחדת וגאווה ; ללמוד אותם היום בזיקה למקורות ולסוגות ספרותיות חדשות לאו דווקא יהודיות זה תענוג גדול שמעניק לחיי היומיום טעם, ביקורת, פרופורציות, חומר למחשבה, שאלות, תשובות, הומור ועוד ועוד ועוד. כאן אפשר באמת להשתמש בקלישאה ש'קצרה היריעה'.


עד כאן השאלוןתודה רניועכשיו קצת לימוד כנסו אל דפי הלימוד של רני יבין במדרשת וגלו קישורים נפלאים על משפחה, סבלנות, בת קול, מקום ועוד...

מה דעתכם על תשובותיה של רניאיך אתם הייתם עונים על השאלון שלנו

מדרשת בפרזי

מאז הקמתה של מדרשת לפני כ-5 שנים ועד היום, התפחתנו וגדלנו.
הנה מצגת נחמדה על 4 הנקודות המרכזיות ועל השאיפה לעתיד

יום שלישי, 7 במאי 2013

פוסטים מומלצים לשבועות

אם יש משהו שאנחנו אוהבים (חוץ מללמוד וליצור דפי לימוד) זה לפרגן ולשתף פעולה...
אז קבלו רשימת פוסטים של חברים לרשת בנושא חג השבועות - החל מרות ועד לדוד המלך!
יש גם לכם המלצות? נשמח לשמוע - השאירו תגובה בתחתית הפוסט הזה...

באהבה ממדרשת – המאגר הגדול של שבועות


אצלנו ב'מדרשת' מאמינים,
שבמעמד הר סיני הקב"ה "שיתף" איתנו את התורה.
ומאז, חובה עלינו להמשיך ו"לשתף" אותה בכל יום ויום.
על כן, אנו שמחים להציג בפניכם
את המאגר הגדול שלנו - דפי לימוד לשבועות
בחלוקה ל-7 נושאי אהבה.
אתם מוזמנים ללמוד, להתאהב
ו"לשתף"...

(לחצו על הלינקים והגיעו ישר אל דפי הלימוד)

אהבת השם 
הציווי הוא פשוט: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ".
אבל בשביל לאהוב צריך להכיר, לא?
קבלו 7 דפים מומלצים על מי שבעצם אסור לדבר עליו.

פנים אל מול פנים / יעל טרן
סדר היום של אלוהים / ממזרח שמש
כבודו מלא עולם / אליזבט גולדוין
מי אתה אלוהים? / מיכל ברגמן
לא דיברנו עוד על אהבה... / אברהם יוסקוביץ'
על הנקה ואלוהים / שירה זיוון
על קדושה ואינטימיות / איתמר לפיד


אהבת תורה
"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקב"
קבלו 7 דפים על הירושה המועברת לכל אחד ואחד מישראל.

למה נמשלה התורה למים? / תכנית בארי
למה ניתנה תורה במדבר? / רבקה רוזנבאום
עשרת הדיברות ואנחנו / אסא קידר
תורה היא שירה / דויד ברק-גורודצקי
משה ושבעים הזקנים / גילי ושירה זיוון
עגל הזהב - האם ניתן לשקם ברית? / ליאורה אילון
על המתח שבין תורה לעבודה / שירה זיוון


אהבת חסד
"כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע... לתת בלי לרצות לקחת...
בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום."
קבלו 7 דפים על החסד שבנתינה.

נתינה וקבלה במגילת רות / ממזרח שמש
התנדבות – המפגש עם השונה / מיכל ברגמן
תיקון עולם: חלום רחוק או עשייה יומיומית? / דבורה גולדמן גולן
למי ראוי לתת? נטע שרם
שבת - יום תיקון חברתי סביבתי / הדס ילינק
על צדק חברתי אהבה וחסד במשנתו של הלל / רחל בוחבוט
לא תעמוד על דם רעך / שירה זיוון


אהבת הלימוד 
בן זומא אומר:
איזה הוא חכם - הלמד מכל אדם, שנאמר "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי"
קבלו 7 דפים על לימוד, לומדים ומלמדים.

תיקון ליל שבועות המסורתי / ממזרח שמש
מה מפסיק את הלימוד? / בארי צימרמן
האם בית המדרש אכן פתוח לכולם? / יאיר ליפשיץ
ערך החינוך / ממזרח שמש
על לומדים ומלמדים, ומה שביניהם / ליאורה אילון
שיעור יהדות בטוויטר? / איימי קליין 
על מורים טובים ופחות טובים / גבי ברזלי

אהבת הגר 
"כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם."
ואולי אנחנו עדיין?
קבלו 7 דפים על הזרים בחברה שלנו.

ואהבת לרעך כמוך / אמנון ריבק
האם ייתכן גיור 'ישראלי'? / גבי ברזלי
רות המואבייה בשירה המודרנית / תמי לוז-גרבר
האתגר של הגר המצרית ושלנו / דנה פולבר
האם גזענות היא עניין של גאוגרפיה? / צחי קינן
כולנו זרים? על אינדיבידואליזם / רועי הורן
האם אנו מתייגים אנשים על פי שמותיהם? / ממזרח שמש

אהבת הארץ 
עמוס עוז כבר אמר: "לא יכלה ארץ היהודים לקום ולא יכלה להתקיים אלא במקום הזה"
אבל מהו בדיוק המקום הזה בשבילנו?
קבלו 7 דפים ארצישראליים.

אינו אלא תבנית נוף מולדתו / גילי ושירה זיוון
"ארמי אובד אבי" ומגילת העצמאות / רמי פורת
לשנה הבאה בירושלים הבנויה / יעל טרן
כי האדם עץ השדה / עתיד במידבר
ביכורי אדמה / הדס ילינק
אדם ואדמה בעידן וירטואלי, על פינוי וגירוש / מערכת מדרשת
שניים אוחזין, על פשרה טריטוריאלית / שלומי פרלמוטר


אהבת הלב 
"The greatest thing you'll ever learn - is just to love
and be loved in return"
קבלו 7 דפים על זוגיות, אהבה ומה שביניהם.

המפגש הזוגי - בין אחדות לאחרות / עדו גוטהולד
ר' עקיבא: עיין ערך אהבה / רועי הורן
אני אוהב את עצמי / צחי קינן
מה זאת אהבה? / אליזבט גולדוין
אהבה על תנאי / מערכת מדרשת
על נשיות, מין ואהבה / שירה זיוון
עת להיפרד / אילנה עבו גולן


אהבתם? למדתם? ספרו לנו איך היה...
הגיבו בתוך דפי לימוד
או בואו לעשות לנו לייק בפייסבוק - https://www.facebook.com/midreshet

חג שמח!

יום שני, 25 במרץ 2013

שתיקת מצרים / חיים אלבום


בזמן ביקורו של הנשיא אובמה בישראלנתפסה באוזניי שיחה מפתיעה בין שני שומרים בקניוןהם התווכחו ביניהם האם אובמה יהודי או לא.
הוא אמר בפירוש שסבא שלו היה יהודי!” טען האחד.
מה פתאוםהזדעק השני - “ קוראים לו חוסיין!”.
אך הראשון לא הסכים לוותר ועמד על שלו.
חייכתי לעצמי והמשכתי בדרכירק כשהגעתי לביתי וחזרתי אל ניקיון המטבח לפסח הבנתי את עומק דבריו של השומר שטען שאובמה הוא יהודיולאאלה לא אדי האקונומיקה שהשפיעו אליי.

סיפור יציאת מצרים של העם היהודי השפיע רבות על ההיסטוריה של האנושותגם המאבק נגד העבדות באמריקה לקח השראה מן הסיפור שלנו ויצר 'יציאת מצריםמשלובשנים הראשונות, העבדים המשוחררים אף ציינו את היציאה שלהם ב'ליל סדרכזה או אחראך עם השנים הדבר התמוסס.

כאן מתרחב הלב היהודי ומתרפק על המסורת שלנו אשר מחזיקה מעמד כבר אלפי שנים ולא נותנת לשום מנהג לחמוק מאצבעותינוגם אם כבר יצאנו ממצריםאנו טוענים ש'כל אחד צריך מצרים' ומעבירים את נושא העבדות לפן הרוחני-הנפשיאך בהביטי על אובמה – הנשיא שחום העור הראשון של ארה"ב אני מתפעל מכך שה"עבדים השחוריםהגיעו עד למשרת מנהיג העולם החופשי נשיא המעצמה הגדולה ביותר אשר חותרת להגשמת החופש והשוויון לא רק בארצה אלא בכל העולם כולו.

האם זה לא מה שהיה צריך לקרות לעם היהודיהאם שכלו, חריפותו ומוסריותו של העם הנבחר לא היו אמורים כבר להביא אותו לפסגת העולם למעמד אשר בכוחו להיטיב עם העולם כולוהאם לא זהו עניין בית המקדש שכל העמים יבואו אליו לחזות בנועם ה'? האם לא צדק אותו שומר בכך שחש שאובמה 'יהודיאו לפחות מייצג את ה'יהודי האידיאלי'?

משהו התפקשש בזיכרון שלנו את יציאת מצריםבמקום לקחת את העבר ולמנפו לעתיד טוב יותרהיהדות שקעה בו והתבצרה בעמדתה הקורבניתנכוןהגלות כפתה עלינו את זה ושנים רבות העם היהודי היה צריך להיאבק על הישרדותו הבסיסית ביותר.

אך משהגענו לארץ ישראלהאם שינינו דרכנו במשהוהאם העצמאות שלנו הטעינה את היהדות שלנו בערך מוסףהאם זכרון העבר שלנו אמור להיוותר על כנו בדיוק באותה צורה כפי שצויין בגלותהאם אנחנו באמת באותו החושך הקיומיהאם 'רבותיילא הגיע זמן קריאת שמע של שחרית'?

אז מה אני רוצה בעצםלבטל את ליל הסדרלשכוח שהיינו עבדים במצריםהרי זו המצווה שמוזכרת אולי הכי הרבה פעמים בתורה – "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך משם הביד חזקה ובזרוע נטויה".

אני לא רוצה לשכוחאבל השנה אני רוצה להסיט את הדגש מהמילה "עבדאל המילה "היית". נכוןבעבר היינו עבדים במצרים אבל ההוציא אותנו משם ועכשיו גם הביאנו אל הארץ הטובהאנחנו לא עבדים יותראנחנו לא צריכים כבר לעשות לילדים הצגות של עבדות ומאכלים של טיט. להיפך, אנחנו צריכים להצליח ליטוע בהם הרגשה של חירות, של עצמאות ושל אחריותעלינו לצאת באמת ממצרים ומעבדות פרעה ולקבל כבר את מלכותו של הקב"ה ולהתדבק במידותיו.

"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכר את בריתי.“
כיצד יצאנו ממצריםהקב"ה ישב בשמיים וכרה את אוזנוומשצעקנואץ להושיענו והוציאנו לחירות.
עכשיו מישהו אחר זועק את הזעקהמישהו אחר נאנק תחת העולמישהו אחר סובל מחוסר שוויון והזדמנותועכשיו התור שלנו לשמוע אותו ולמהר להושיעו.

נכון שלימדו אותנו כל השנים שפסח זה מלשון 'פה-סחועלינו לספר ביציאת מצרים ולא להפסיק לדבראבל בארץ ישראלאולי מותר לנו גם קצת לשתוקאולי אפילו חובה עלינו קצת לפסוח על הדיבורים ופשוט לשבת עם הילדים בשקטאו אז הילדים באמת ישאלו "מה נשתנהלמה כולם שותקים?”
ואנחנו נענה להם – "היינו עבדים במצרים אבל עכשיו כבר לא, כי השמע את זעקתנווהלילהכיצד נשמע את הזעקה של האחר אם לא נשתוק קצת?”