"מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי
יְהושֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפון
שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל
אותו הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּותֵינוּ
הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית."
יש פה
מגמה חז"לית ידועה של העדפת השגרה על החגיגה. קריאת שמע היומיומית חשובה יותר
מליל הסדר. תדיר קודם לשאינו תדיר. תמידים כסדרם חשובים ממוספים כהלכתם... מברכים
"המוציא לחם מן הארץ" שהיא הברכה יומיומית, לפני שמברכים "על אכילת
מצה" שהיא ברכה חד פעמית
מוזר לדבר על העדפת "שגרה" בלילה שכולו "מה נשתנה"...
אז
הסיפור הזה הוא בעצם "בלם"? תעשו הצגות ותשברו שגרה אבל תזכרו שיש
מציאות בחוץ?
התלבטתי פעם האם ללמוד בישיבה כלשהי בירושלים. למדתי בה תקופה עד
שבאחד הלילות ירד שלג והגעתי לבית המדרש ופגשתי המון חבר'ה בסנדלים והבנתי שאין
מקומי בישיבה שבה לתלמידים אין מושג מה הולך בחוץ. אפילו לא מה מזג האוויר.
בערב
שכולו "והגדת לבנך" מוצב הסיפור הזה. בין "מה נשתנה" ששואלים
הילדים ל"כנגד ארבעה בנים" שהיא המעשה החינוכי- ודווקא כאן נקטע הסיפור
באמצע. מה הייתה תגובת המסובין לקריאת התלמידים? האם ראו בהם חכמים? רשעים? תמים?
האם הסיפור הזה מלמד בחשיבות סיפור יציאת מצרים, בחשיבות סדר היומיום, או שהוא "הרמה
להנחתה" בבחינת מי עומד במרכז הסדר- למי צריך להקשיב בלילה הזה... הקשיבו
לתלמידים, לילדים, ללומדים...
איכשהו נראה לי שזו סיטואציה שחוזרת על עצמה בין הורים לילדים הרבה.
"אמא אבל את כל הזמן עובדת" "אמא את הלכת למחשב ולא שמעת
אותי". יש לנו יכולת מדהימה לשקוע במה שנראה לנו חשוב ולפספס את המציאות
שקורית לנו כאן ועכשיו. בלי רגשי אשם פולניים, אני קוראת את קריאת ההתעוררות הזו
כמשהו שמנסה לחבר בין העולמות. פסח מחבר בין העולמות- זכרון לאירוע שמוביל לעולה
בזמן העכשווי, ומדגיש את חשיבות הדור הצעיר בתוך השרשרת הזו
------------------------------------------------------------------------------------------------------
- מתוך: "הגדה יומית" - בית מדרש פייסבוקי בדף הפייסבוק של אתר מדרשת - לחצו כאן לדיון המלא
